אחרי שלוש שנים ממוסדות בבית הספר לאומנויות הבימה, החיים האמיתיים בצד השני של דלת הסטודיו יכולים להיראות קצת מרתיעים. סטודנטים רבים יסיימו את הלימודים רק בשביל לסיים את הלימודים ביחד עם עמיתיהם בוגרי לימודי המשחק, התיאטרון המוסיקלי ושאר מכללות המחול בעולם אשר מתחרים על אותם תפקידים. זה בלי לכלול את הבוגרים מהשנים הקודמות, והרקדנים המקצועיים שכבר בתוך התעשייה. באודישנים זה נראה כי בוגר טרי בעל פרצוף רענן סופו כשל דגים זעירים בים גדול ובועט.
זה לא אומר שבוגרים חדשים לא מצליחים להשיג עבודה בתיאטראות ו/או על פרויקטים, החלטה זו טמונה אך ורק ע"י מנהל הליהוק. פירואטים שלך יכולים להיות הטובים ביותר משל השנה השלישית שלך, אבל אם צבע השיער שלך והגובה הם לא מה שמתאים לתכנון של המפיק, העבודה יכולה ללכת למקום אחר.
כאלטרנטיבה, הרבה בוגרים פונים לכיוון ההוראה ולהוטים לסיים את השלוש שנים שלהם באימונים ועם מיזמים שונים עם הרקדנים הצעירים לקראת הריקוד השנתי שלהם. הרבה מוסדות להשכלה גבוה ומבחנים כגון האגודה הקיסרית למורים לריקוד, האקדמיה המלכותית למחול, מורי המחול הבינלאומיים ואיגוד הבלט הבריטי, יכולים לספק רקדנים מקצועיים עם הכישורים המתאימים למשרות ההוראה ויעבירו להם את כל הידע של אומנויות הבמה. ניתן לטעון שהסיפוק מההוראה וסיוע לתלמידים צעירים הוא שווה לזה של הופעה על במה, מעין באז של יישום עצמי בעבודה העצומה.
מסקנה, ישנן דרכים רבות ושונות בסופו של דבר לביצוע בוגרי אמנויות, וכולם מחכות לזרם חדש של אנשי מקצוע צעירים בהמשך השנה!