בעוד הסטיגמה על ההתנסות בריקוד בשיעורי חינוך גופני שלילית, הריקוד כחלק משיעורי החינוך הגופני הוכיח את עצמו, לא רק התלמידים המוצלחים מעיזים לקחת, אלא גם תורמים לסצנת בגדי הריקוד של היום. נערות רבות שאולי לא היו מוכנות להשתתף בספורט הביעו עניין בריקוד וכתוצאה מכך להצטיין, בנים מופרעים שמצאו שהצד החזק שלהם בכח והמיומנות של הריקוד הפיקו במהלך חינוך גופני לקחים רבים, למשל, המורכבות של ריקודי הרחוב, פונה לסטודנטים המסוגלים להביע את עצמם דרך התנועה ונעלי הריקוד העירוניות שלהם, ומכנסי הטרנינג עם מגן הזיעה, כלומר בגדי הריקוד קבלו יותר תשומת לב ופופולריות. הימים של מכנסי ההתעמלות הרחק מאחורינו!
בגדי הריקוד התפתחו באופן משמעותי, אך השפעות מוקדמות עדיין נראות. הבלט המוקדם, בסביבות 1800, השפע על אורך החצאיות שהיו אז ארוכות בהרבה מאשר הם היום ונעלי בלט סאטן לנקבות. דמיון נוסף גם אצל הגברים, גרביונים וחולצות עם שרוולים ארוכים מייצגים את הנאמנות למייסדי הריקוד והפרקטיות של הרגעים הראשונים של ריקוד שהיו. באמצע ה-1800 הכוריאוגרף של La Sylphide אוגוסט בורנוויל עיצוב את נעלי הבלט לגברים שעדיין הם בשימוש היום בצורת V כדי לתת האשליה של רגל ארוכה ומחודדת. הטוטו הרומנטי גם הופיע, אבל בשם אחר במקור. כיום, הסגנון הבלט המסורתי אומץ ונכנס לעולם האופנה, עם נעלי בלט וחצאיות בסגנון טוטו.
שנת 1890, הביא את הופעות הג'אז שנעשה פופלרי ונלמד בהרבה סטודיו למחול. היו ניסויים לתלבושות ונפתחו לעיצובים יותר הרפתקאניים והפכו למעשיים יותר שהדגישו את הקווים של הרקדנים בניסיון להבדיל ולמשוך את העין, גם בהשתקפות מול המראה באימונים. בנוסף, המחול המודרני הידוע כיום כמחול עכשווי, שפותח בשל הדחייה של איזדורה דאנקן את המחוכים ההדוקים וחצאיות הטוטו של הבלט הקלאסי לטובת טוניקות בסגנון יווני. איסידורה האמינה שהבגדים הצמודים מגבילים את התנועה הטבעית של הגוף ועד היום אנו עדים למגמה זו, בעיקר בגדים של עולם ההיפ הופ ובתוכניות טלויזיה כמו "נולד לרקוד".