דגה ורקדניות הבלט

לצייר והפסל הצרפתי אדגר אילר ז'רמן דֵגָה, הייתה משיכה לציור ולפיסול רקדניות בלט. הוא אהב לצייר אותן על הבמה, בחזרות ובזמן מנוחה, אחרי אימון, או בהופעה. 

דגה היה מבקר קבוע בקפה גֶרְבּוּאָה, שם נהגו לשבת רבים מהאמנים והוגי הדעות, ששמם נקשר לאימפרסיוניזם, הם גרמו לדגה להעתיק את עניינו מציורים היסטוריים, לתנועה בכלל ולריקוד בפרט. הוא הכיר את אדואר מאנה, צייר צרפתי, שהעדיף לצייר נושאים מהחיים המודרניים על פני המסורתיים ואת הסופר לואי אדמון דורנטי, מאמין גדול בריאליזם.

דגה התעניין בתנועתיות של גוף האדם, אותה חקר באמצעות התנועה של הרקדניות. נראה כי מעבר לתנועתיות שדגה חוקר במהלך הריקוד עצמו, תנוחותיו של הגוף במצב טבעי מעניינות אותו לא פחות. במאה ה-19, התקופה בה צייר דגה את הרקדניות בבית האופרה בפריז, החל לפרוח תחום הצילום והקולנוע, שנתן לתנועה מימד שונה לגמרי. דגה, ביצירותיו, ניסה להתחקות אחר יכולות הצילום לתאר תנועה ובכך להשאיר את אמנות הציור רלוונטית.

בפסלו המפורסם, "רקדנית קטנה בת 14", דגה בחן את מריה ון גותהם, הרקדנית המפוסלת, לפרטי פרטים: התנוחה שבה היא עומדת, איך הזווית של כף הרגל מונחת, זוויות כתפיה היציבות, כפות ידיה השלובות מאחורי גבה, הסרט שקשור לשיער ראשה והחצאית שלה שמעבירה תחושה של תנועה ותהייה האם זו חצאית עשויה בד, למרות שהיא לא זזה.

הקומפוזיציה החדשנית של דגה, ציוריו רבי הכישרון והתפיסה האנליטית של התנועה, עשו אותו לאחד מהבולטים שבאמני האימפרסיוניזם בסוף המאה ה-19.

דגה נפטר בפריז ב-27 בספטמבר 1917 ונקבר בבית הקברות במונמרטר. הוא השאיר אחריו יותר מ-2,000 ציורים ו-150 פסלים.